לחץ להגדלה
מאור וגל
לחץ להגדלה
מאור בראש השנה 2009
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
אילו רק ניתן. שיר שנכתב ע"י אמא של מאור והולחן.
(לחץ להשמעה)
כשעצוב ורע.מילים אתי כהן אמא של מאור
(לחץ להשמעה)
''מתוך הכאב '' אמא של מאור
(לחץ להשמעה)
עד יום מותי מילים אתי כהן שרה עדי אברהמי
(לחץ להשמעה)
לקטעי אודיו ווידאו נוספים לחץ כאן
יהודית גוזלן הדליק/ה נר לזכרו ב-18/04/2018: "העצב אין לו סוף.".
 
אמא הדליק/ה נר לזכרו ב-17/04/2018: "מאורי איתי בליבי לנצח אשא שמך מתגעגעת".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר מאור כהן קדוש, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר מאור כהן קדוש, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
  [סה"כ 114 רשומות]  6 5 4 3 2 לדף הקודם לדפים הקודמים עמודים 6 מתוך 6 עמוד מספר 
לב ענק / בני וובנך (חייל של מאור)

הגעתי לבסיס נחל עוז לאחר שלא רציתי להיות שם כי זה היה רחוק לי מהבית בגלל שהייתי צריך להתאמן בכדורגל,אז הייתי ממש מבואס בימים הראשונים ,מאור ראה שאני בדיכאון ואמר לי בוא אח שלי על תתבאס יהיה טוב תאמין לי ,כול אחד מתבאס בהתחלה ואז אים הזמן אתה מתחיל להכיר אנשים וחברים וכבר לא תיהיה מבואס.
מאור אמר לי קח את המס' שלי ותתקשר בבעיה הכי קטנה שלך ,וזה עשה לי טוב על הלב, כי ראיתי שהוא ממש רוצה לעזור לי.  ואחרי השיחה הקצרה הזאת כבר לא הייתי כול כך מבואס .
מאור היה לוקח אותי לשחק בפליסטיישין לשחק כדורגל תמיד הייתי מנצח את כולם שם חוץ ממאור וזה עצבן אותי בהתחלה שאני לא מצליח לנצח אותו ,אחרי כמה משחקים מאור ראה שאני מתעצבן מההפסדים,ופתאום אחרי כמה הפסדים אני מתחיל להבקיע ולנצח והייתי מאוד שמח כי ניצחתי את מאור ,בהתחלה לא הבנתי איך אני מצליח לנצח אותו ,לא שמתי לב שמאור נותן לי להבקיע ולנצח בגלל שהייתי מתעצבן להפסיד לו ,ואז באמת ראיתי שהוא בנאדם ממש טוב שרק רוצה לתת לאחרים ,
אני יכול להגיד שלמדתי ממנו את הקטע אים הפלסטיישין ,כי הייתי מוותר לאחי כשהיינו משחקים בבית.


פעם אחד יצאנו לעבודות מחוץ לבסיס,וכשחזרנו עצרנו לאכול בשדרות ולא היה לי כסף ,אז אמרתי למאור אני נשאר ברכב ,מאור אמר לי למה ,אמרתי לא שלא בא לי לאכול אז הוא אמר לי שאין מצב שהוא ישב לאכול כשהוא יודע שאני ברכב ולא אוכל ,מאור אמר לי בוא אני מזמין אותך ,אמרתי למאור אני יחזיר לך בבסיס והוא אמר לי תיזהר להחזיר לי ,אכלנו וחזרנו לבסיס.
 
מאור היה בחור זהב לא היה עושה יותר מידי רעש וצילצולים,אני בטוח שכול אחד היה רוצה חבר כזה ,אחד שבא לקראתך כשקשה לך ,שמוכן להוציא כסף לבחור שרק הכיר ולבקש ממנו גם שלא יחזיר ,אין הרבה אנשים שאני מכיר כמו מאור בחורים טובים.

אני הייתי החייל של מאור ,לפי מה ששמעתי מהחברים שלי ,כששברתי את הכתף הייתי חודשיים בבית ,אמרו לי שמאור תמיד אמר להם תתקשרו אליו תשלחו לו הודעות , תתמכו בו,  והם תמכו בי והיה ממש כיף להרגיש שיש אנשים ששואלים לשלומך,מאור גם בא לבקר אותי בבית .

אני זוכר  שיום אחד הייתי אחרי שבת וביקשתי ,לצאת הבית להביא תחתונים ובגדים לשבוע הקרוב ולא הסכימו לי כי היה לחץ של עבודה ולא היה אפשר לצאת,אז יצאתי מהמשרד עצבני ,ומאור שאל אותי מה קרה בוא תירגע ותסביר מה קרה ,סיפרתי לו שלא רוצים לשחרר אותי לבית להביא בגדים ,ומאור אמר לי מה הבעיה בוא אני יביא לך גופיות ותחתונים חדשים,ולא היה נעים לי לקחת ואמרתי לו ,זה בסדר אחי אני יסתדר ,אז מאור התעקש ואמר לי בוא לחדר אני יביא לך ,ומאור סידר אותי לעוד שבוע .

אני מתגעגע למשחקים בכדורגל ,ולשחק איתו בפלסטיישין ,לטוסטים בערב ,לצחוקים במשרד .
אני מאוד שמח שזכיתי להכיר בנאדם כזה טוב לב ,שאוהב לעזור לאחרים ,אני בטוח שלמדתי ממנו הרבה .
 

אלק כותב ביום העצמאות 2010 / אלק פרפליצקי, (חבר מהבסיס)

קצת קשה לי לכתוב את הדברים האלה מארץ רחוקה, אבל למרות ה12,000 ק"מ שמפרידים ביני לארץ ישראל אני עדיין מרגיש אותה קרוב. היא תמיד איתי בלב. המדינה, המשפחה, החברים. בתור ילד תמיד הייתי חוגג את יום העצמאות כחג שמח וכיף­, אבל אף­ פעם לא באמת הבנתי את משמעות ועומק הדבר. רק אחרי שהתגייסתי לצה"ל עצרתי לרגע לחשוב ולהבין שבעצם אנחנו חוגגים את זה שאנחנו עצמאיים עוד שנה.
יש מדינות שחוגגות את יום העצמאות כיום שבו הם נהיו מדינה עצמאית, אבל אנחנו חוגגים לא רק את יום העצמאות הראשון, אלא כל שנה ושנה חוגגים על אותה השנה, שגם בשנה הזאת אנחנו עצמאיים. האיום המתמיד עלינו והמלחמות הבלתי פוסקות שלנו וכל האויבים שלנו שלא נותנים לנו מנוח, כופים עלינו להישאר על המשמר ולחגוג את יום העצמאות שנה אחר שנה, כאילו הייתה השנה הראשונה.
מי שמאפשר לנו את חגיגות העצמאות, אלו חיילי צה"ל בזמן המלחמות, חיילי צה"ל של היום, וחיילי צה"ל מכל הזמנים, והאזרחים. כשאני חוגג את יום העצמאות אני מקדיש מעצמי רגע להודות ולהכיר תודה לכל חיילי צה"ל שעובדים לילה כיום בעבודה הכי קשה וחשובה שיש, הם מאפשרים לנו לחגוג את יום העצמאות כל שנה מחדש.
כי אם הם יירדמו על המשמר אפילו לרגע קט, כנראה שביום העצמאות הבא אנחנו כבר נתחיל את הספירה מחדש. אז כשאני חוגג את יום העצמאות אני מקדיש רגע כדי להודות לכל החיילים בכל הדורות, ובפרט מנסה להודות אישית לחיילים של היום, לחבריי, כי אני יודע מה הם עוברים ואי יודע איזה חיילים מצוינים יש לנו, וכמה שהם מקריבים מעצמם בשביל שהאזרחים יוכלו לחגוג עוד שנה.
גם בין כל החיילים המצוינים יש את אילו שבולטים יותר, את אילו שנותנים מעצמם יותר, אילו שמקריבים יותר ושואפים ליותר, בשביל שליותר אנשים יהיה יותר קל. חלק מאותם האנשים הינם מאור כהן קדוש ז"ל וקארין שיטרית ז"ל. ואני אומר "הינם" ולא "היו" בכוונה, כי "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים". ומאור וקארין היו צדיקים, ואני, ולדעתי גם כל מי שהכיר אותם למד מהם המון וממשיך לעשות את מלאכתם.
אני יודע להגיד אישית על עצמי שלמדתי משניהם המון, והם נתנו לי המון, ושאין שום ספק שדרכי, מעשיהם ממשיכים להיעשות. אז כשאני חוגג את יום העצמאות אני חוגג אותו בזכות כל אותם האנשים שלא נחים לרגע ומאפשרים לנו לחיות בבועה שלנו כאילו הכול בסדר. כשאני חוגג אני מודה ומצדיע לכל יוצאי צה"ל ולצה"ל. לחיילים הטובים, לטובים ביותר, למאור כהן קדוש ז"ל ולקארין שיטרית ז"ל.
תודה,
אלק פרפליצקי,

מאורי נסיך.. / אורטל סוכר (חברה לפלוגה)
היום כולם הגיעו לבית כנסת בשבילך.. להתפלל, להיזכר, להזכיר, להגיד כל הזמן כמה היית טוב לכולם וכמה היית אוהב. איזה חבר תומך ועוזר היית ואיזה בן משפחה מקסים היית. כולם דיברו עליך ופשוט היו לי דמעות בעיניים. אף פעם לא אשכח אותך.
אוהבת ומתגעגעת כל כך.
מאור / איילה נחמן (מדריכה ומרכזת בצופים)

הרבה זמן היה לי מאוד קשה לרשום משהו ,התעדכנתי באופן תמידי אבל היה לי קשה להגיב
גם בהלוויה לא הצלחתי להתמודד..ותקופה מסויימת זה אפילו רדף אותי..
מאור הייתי חלק מחיי, גם בתור חניך בכיתה ו' וגם בתור מרכז צעיר ויד ימיני,למרות גילך הצעיר השפעת על כל הסובבים אותך עם האחריות ,הבגרות,המסירות ורוח ההתנדבות שכל כך אפיינה אותך.
החלק הזה בחיי שאי אפשר לשכוח- שקשה להתמודד שכבר לא פה.

תמיד ידענו שנועדת לגדולות, ועכשיו אתה שייך לשמיים,אני נוטה להאמין שגם שם אתה
 משגיח עלינו ועושה סדר בדברים....
כבוד הוא לי שיצא לי להכיר אותך
אתה בליבי תמיד.

מאוררר / איתן לוין (חבר)
מאור היה איתי בנחל עוז חטיבה צפונית הוא היה בנאדם מדהים שקט חביב על החברים אין כמוהו
עצב גדול.. / אתי כהן (אמא)

        עצב גדול


עצב גדול ממלא את יומי


מיום שהלכת ילדי מחמדי


בכל פינה בכל מקום בגוף


יושב לו העצב ומחכה לפרוץ


נזכרת בך עם חיוך רחב


משפילה מבט  כי אינו עכשיו


ושוב זיכרון שלך עולה


מושיט לי יד ,מחבק ומתבדח


ושוב מבט מושפל ועיניים דומעות


העצב אינו מרפה


אין לו יום אין לו ליל


הוא בא והולך בלי כל הזמנה


תמיד הוא שם בפינה


פורץ בלי כל הכנה


זהו העצב עלייך בני מחמדי


זהו העצב  שממלא את ליבי.


 

שיר / מזל כהן (שכנה)


העצב הוא שכול
והלב לא יכול
זה מגיע מצער.
העצב הוא הקול
שלו עמוק
והצער בשלו חזר.
אל תשאירי את הצער
והכאב לבד
אפילו שהוא נסבל.
אין קלות במועקה
זה מגיע מצער
וכאב נכבד.

שיר לזכרם של מאור וקארין / אתי כהן (אמא)

זוג מלאכים


זוג מלאכים מטיילים בשמיים


זוג מלאכים חומי עיניים


מלאכים יפים ,מלאכים מחייכים


טהורים זכים  ומפצי אור


קרניים להם קרני אור


עיניים להם מלאי רוך


חיוך תמיד נסוך


על פניהם


אוהבים הם להיות ביחד


ובחירתם תמיד מוצלחת


לרחף מלמעלה להשקיף


על כולם


לשלוח לנו קרני אור לעולם


זוג מלאכים יפי עיניים


זוג מלאכים מרחפים בשמיים


מאור וקארין ,שמרו עלינו


וקרני אור תפיצו בנינו


אוהבים אתכם


מלאכים יקרים


 

ושוב זה נגמר....... / קרן בן יוסף (חיילת של מאור)

ושוב זה נגמר, שוב הסוף שבוע עף
ואתה קם בראשון
עולה על מדים
שבוז מכל החיילים שברכבת מחכים,
מתלונן , מקטר,
מה יכול להיות גרוע יותר?
אין דברים יותר גרועים, אוף איזה דכאון
שביזות של יום ראשון.

והדרך לבסיס דווקא עוברת בסבבה,
מגיע לאשקלון, מדבר עם חיילים
צוחק, נהנה שומע קצת שירים
שום דבר לא יכול להשתנות,
הרי החיים כל כך צפויים,
כל כך צפויים,
ואז אתה שומע ברדיו על איזשוהי תאונה,
לא משהו רציני,
משהו בדרום,
טוב נו, דברים כאלה תמיד קורים ביום ראשון.

פתאום קופצת לך המחשבה,
שאת החיילים ההרוגים אולי אתה מכיר,
אפילו לא טוב,
אולי רק בפנים,
אבל אין מה לעשות, זוהי דרך החיים.

ופתאום נופלת לך הפצצה,
ששתי חברים טובים מהפלוגה,
אלה החיילים,
פתאום אתה מבין,
שאתה מכיר אותם יותר מידי,
ופתאום ההלם גדול מידי.
ואיך משביזות רגילה של יום ראשון בשבוע
הפכה לשביזות של כל השבוע?
והדרך לבסיס פתאום כל כך ארוכה,
החוסר ידיעה, הציפייה ללא נודע,
ולא אין מצב שזה באמת קורה,
לא בבסיס שלנו, ולא לחיילים שאנחנו כל כך מכירים,
לא בפלוגה שלנו, רק בבסיסים של אחרים.

והתמונות בראש רצות,
תמונות אחרונות, שיחות אחרונות,
מילים אחרונות, מילות פרידה,
ואין מצב שזה כל מה שאמרנו
איך לא ידענו?
איך לא תכננו?
איך לא הספקתי להפרד ולהוקיר תודה,
לאנשים המדהימים שליוו אותי מההתחלה.

מאור וקארין אני אף פעם לא אשכח אתכם,
בראש שלי אני עדיין איתכם
מתכננת להגיע למשרד, ולראות את מאור,
שואל למה איחרת? בפרצוף חצי רציני,
ואני אמציא איזה תירוץ שטותי,
ואז אגיד "סליחה מאוריקו נסיך, גם שאתה כועס אתה חתיך"
ואז הוא שוב יחייך, ולא יגיד כלום,
וקארין תכנס למשרד בסערה,
ותעקוץ את מאור בעקיצות שלהם,
ויצחקו אבל אף פעם לא ישתקו,
כי השתיקה הזאת כבדה מידי בשבילי,
אתם תמיד תחיו בתוך הראש שלי.

אי אפשר אתכם לשכוח
שהשארתם כל כך הרבה לזכור,
וגם שנשתחרר מהצבא
ויהיו לי ילדים
אני אספר להם
איך אלוהים תמיד לוקח רק את הטובים,
ואיך פרחים צעירים פתאום נקטפים
ואיך צריך לנהוג בזהירות
כי הכביש זה לא צחוק, הכביש זו אחריות.

ועכשיו שאין כבר מה לעשות,
נשאר בלב רק עם התמונות,
ואת אותה שביזות של יום ראשון
אני לא אשכח לעולם,
ומאז להיות שבוז ביום ראשון,
זה לא יהיה סתם.
23.01.10

אוהבת ומתגעגעת בלי סוף,
קרן בן יוסף.

מילות פרדה ממאור.. / שלומי גזלה (מרכז הנהגת החוף)

אני רוצה להגיד כמה מילים להיפרד ממאור.


אומרים שאלוהים לוקח אליו את כל הטובים. הרבה פעמים שאנחנו שומעים את המשפט הזה בחדשות או קוראים בעיתון, אנחנו קצת מרימים גבה וחושבים לעצמנו שאומרים את זה על כולם. מספיק להכיר את מאור מעט מאוד כדי להתחיל להאמין שהמשפט הזה נכון, ושאולי באמת יש משהו בכל הבחורים המצוינים האלו שאלוהים מחליט משום מה שהם צריכים להיות שם לידו ולא כאן איתנו.


 


המילה מאור מוזכרת בתנ"ך 19 פעמים. חלק מן הפעמים הללו קשורות בכלי בית המקדש. חלק אחר מתייחס לבריאת העולם, המאור הקטן והמאור הגדול. חלק אחרון מתייחס למושגים של מאור עיניים ומאור פנים.


 


החלטתי לפרק את המילה מאור לאותיות שמרכיבים אותה ולנסות לקשר לפעמים בהם המילה מופיעה בתנ"ך. אינני יודע מה הסיבה שזה השם שנבחר למאור, אך כשרציתי לפרק את אותיות השם ולמצוא תכונות של מאור שמסתתרות בהם, היה לי קל מאוד לחשוב על תכונותיו של מאור ועל יופיו הפנימי.


 


האות מ"ם מלשון מסירות. כל מי שהכיר את מאור אפילו במעט יודע שהוא היה מסור לכל מה שהיה קשור אליו. בראש ובראשונה המשפחה. אני זוכר שיחות שלי עם עידן ותמיד הייתי מתרשם איך אח גדול יכול להעריץ ככה את אחיו הקטן. אנחנו רואים כולנו מה המחשבה על כך שהוא לא יחזור עושה למשפחה, וכיצד לא ניתן אפילו לדמיין את המשך הדרך. כיצד זה שאח קטן הופך להיות מרכזה של המשפחה? נדרשת לזה אישיות מאוד מיוחדת שכנראה יש לו למאור.


מאוחר יותר המסירות לצופים. מיום ראשון כשהגיעה הבשורה המרה, אני לא יכול להפסיק לחשוב על התאונה הנוראית הזו. אנחנו פוגשים בצופים אלפי ילדים, כל שנה נפרדים מאיתנו מאות שמיניסטים. ובאופן שלא יפתיע את היושבים כאן, הצליח מאור להיכנס אלינו עמוק עמוק לתוך הלב. ביום שני כשהגענו להיפרד ממאור, הרגשתי איך הלב שלי נמעך, איך רגש אמיתי סוחף אותי, רגש שרק אנשים מיוחדים במינם יכולים לגרום לך להרגיש.


על המסירות של מאור בזמן הצבא, אני יכול לספר קצת פחות. מספיק לשמוע את הסיפורים כדי להבין איזה חייל מיוחד הוא היה. אני מכיר הרבה מאוד חיילים, ומעט  מאוד מתוכם, ואולי אפילו היחיד שביניהם אתה שומע עליהם שבתקופה כה קצרה הצליחו להצטיין מספר פעמים. ניסיתי לחשוב מה גורם למפקד לבחור מבין כל חייליו, חייל  אחד בלבד ולהאמין בכל ליבך שהוא ורק הוא ראוי לקבל את אות נשיא המדינה. אני חושב שכבר הבנו את התשובה להכיצד זה קורה.


 


האות אל"ף מלשון אהוב. מאור היה ילד אהוב שגם ידע להעניק אהבה בחזרה. בספר קהלת כתוב "עת לאהוב ועת לשנוא". את הקטע המלא נהוג לקשר למה שקרוי "מעגל החיים".


"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים.


עת ללדת, ועת למות.


עת לטעת, ועת לעקור נטוע.


עת לבכות, ועת לשחוק.


עת ספוד, ועת רקוד.


עת לחבוק, ועת לרחוק מחבק.


עת לקרוע, ועת לתפור.


עת לאהוב, ועת לשנוא.


עת מלחמה ועת שלום." (קהלת, פרק ג')


הכתוב מנסה ללמדנו שחייו של אדם נעים על ציר הזמן ומאופיינים בעליות ומורדות. החל מלידת האדם ועד מותו מיטלטל האדם בין גאות ושפל בין שיאים של שמחה ותהומות של עצב.


מעגל החיים מסמל יותר מכל את ההבנה כי לאחר כל משבר תבוא הצמיחה, בעקבות כל נפילה תבוא העלייה.


בניגוד למה שכתוב בקהלת, מאור ניסה ללמד אותנו שאין עת לבכות, ואין עת מלחמה, ואין עת לשנוא. ישנם רק העת לצחוק, העת לשלום ומעליהם העת לאהוב. לא היה זה אפשרי לא לאהוב את מאור.


 


האות רי"ש מלשון רוגע ונועם הליכות. לא קיימת האפשרות של לראות את מאור בשעת כעס או איבוד עשתונות. כמעט וניתן לחשוב שאלוהים הצליח לברוא אדם שאין בו את התכונות הללו.


מדי פעם אנחנו שומעים על כך שהנוער של היום, הוא לא מה שהיה פעם, שהדור הולך ופוחת. לא נצליח למצוא אפילו אדם אחד שהכיר את מאור ושיוכל להמשיך לחשוב כך. דרך הארץ, הנימוס, כיבוד המבוגרים, החיוך הנבוך. לפגוש נער בן 20 עם תכונות כאלו קסומות ולחשוב שהנוער של היום מקולקל. מאור הוא הוכחה לכך שזה אפשרי. שגם בתקופה כל כך גסה ובוטה, עדיין אפשר לגדל ילדים כמוהו שיזכירו לכולנו למה אנחנו אוהבים את המדינה הזו. תנסו לדמיין שבמדינה הקטנה שלנו כל החיילים וכל הנערים היו כמו מאור. איזה עולם טוב היינו מצליחים לייצר פה. איזה עולם רגוע ונעים, שכולם מכבדים את כולם, וכולם נוהגים בזולתם כאילו היו הם בעצמם. נדיר למצוא ילדים כאלו שכשהם ייראו אותך מחזיק מטאטא ביד, הם ירוצו להחליף אותך רק כי אתה מבוגר ממנו. נדיר למצוא ילדים כאלו שכשתבקש מהם עזרה, הם יבואו עוד לפני שסיימת לדבר. נדיר למצוא ילדים כאלו שאתה יודע שלא יכולים בכלל להיגרר למעשים רעים. נדיר למצוא ילדים כאלו שייתנו לך את ההרגשה שהם באמת מעריכים את מה שעושים בשבילם, ושלא חושבים שחייבים להם הכול. נדיר למצוא ילדים כאלו שיודעים להגיד רק את האמת. נדיר למצוא ילדים כאלו שיודעים להיות דוגמא חיובית. נדיר למצוא אנשים כמו מאור.


 


אני לא באמת יודע אם אתה שומע אותנו עכשיו, אבל אני מאמין שכן. ואני רוצה להקריא לך שיר.


 


בגילגול הזה
מילים ולחן: שלום חנוך

שתהיה תמיד שמח
שלעולם לא תפסיק לשיר
שתמיד תמשיך לגדול
ושתמיד תישאר צעיר
שתמיד תלך קדימה
ושלא תאבד תקווה
שתדע שלום וטוב
ושתמצא את האהבה.

שתשכיל לחיות ביחד
ולהישאר חופשי
ושתוכל למצוא תועלת
גם במצבים קשים
שתמיד תישאר צנוע
ושתמיד תהיה בריא
ושתצליח שחייך
לא יהיו לריק.

שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
בגלגול הזה.

כי זה לגמרי לא קל
להיות פה בכלל
בגלגול הזה.

שתהיה אל אחרים
כמו שאתה אל עצמך
שתתברך במה שיש
ושתשמח בחלקך
שתמצא את דרכך
בכל דרך שתלך
ושתדע להישרד
מול הגורל המתהפך.

שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
בגלגול הזה.

זה לגמרי לא קל
להיות פה בכלל
בגלגול הזה.


בן דוד שלי נהרג בתאונת דרכים לפני 12 שנה כשהוא היה ממש צעיר. כשישבו עליו שבעה, אני זוכר איזה פעם שבכיתי, ואז ניגש אליי דוד שלי ואמר לי כך: אתה יודע למה אנחנו בוכים על יהודה? לא בגלל שהוא מת, בגלל מה שהוא היה צריך לחיות. כשמישהו מבוגר נפטר, אנחנו נזכרים בו בערגה מחויכת שעושה נעים בלב. אבל כשמישהו צעיר נפטר, כל פעם שניזכר בו זה יכווץ לנו את הלב.


 


נסיים בפסוק מספר משלי, פרק ט"ו, פסוק ל':


מְאוֹר-עֵינַיִם יְשַׂמַּח-לֵב    שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן-עָצֶם.


 


הכול התחיל באותה שמועה נוראה ביום א' בצהריים שהפכה למציאות בלתי נתפסת, הלוואי וכל זה היה נשאר רק שמועה.


 


מְאוֹר-עֵינַיִם יְשַׂמַּח-לֵב   


אם היינו יכולים לראות אותו בעיניים רק עוד פעם אחת, רק עוד ערב שבת אחד, רק עוד חג אחד, כמה שזה היה משמח לנו את הלב.


 


 


אריק איינשטיין כתב:


 


תמיד ידעתי שיבוא היום
שבו צריך להיפרד
אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום
אז מה הפלא שאני קצת דואג.

עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך.


 

אני יודע שככה זה בטבע
וגם אני עזבתי קן

למאור שלא הכרתי... / דליה חוברה

הלוואי וזכיתי להכיר אותך בחייך. אבל הנסיבות האיומות הביאו אותי להכיר את אמא שלך לאחרונה, ודרכה גם אותך.
מהמעט שהספקתי להכיר , זכית לגדול במשפחה נפלאה, שפינקה אותך בחייך, וגם עכשיו אחרי שעברת לגור בעולם חדש, שונה , הם לא מרפים, ממשיכים לתת מה שהם עוד יכולים, בדרכים אחרות. והאתר הזה , שיש לי הכבוד לכתוב לך בו ,הוא רק חלק מזה.
אני אמא של אודליה, שעברה לגור בעולם שעברת אליו לפני 5.5. שנים.
מבחינתי אתם לא מתים במובן של המילה. אתם עכשיו חיים בעולם אחר, שאנחנו, כל אחד בזמנו, נצטרף אליכם, ושוב נחזור , כל אחד מאיתנו ,להיות אתכם כמשפחה אחת שלמה ומאושרת.
דליה מירושלים.

מאור..... / אור סספורטה (חיילת של מאור)

מאור וקארין...


אני לא יודעת למה כול כך קשה לי לכתוב לכם ...


אני מרגישה שיש לי או אין לי איך לתאר את החוסר שלכם פה .. זה משהו שלא ממש נתפס לי , אני חושבת , גם כשמדברים על זה


זה לא ממש קורה , אני לא מאמינה שזה קורה ..


הייתי נותנת כול כך הרבה רק כדי לחבק אתכם שוב , אני כול כך מתגעגעת , שממש מרגישים את זה בכול הגוף.


מאור , אמא שלך תמיד אומרת לי לכתוב , היא אומרת שזה מאוד עוזר, אני לא מצליחה להסביר לה לפעמים שאני לא טובה בזה .. אני תמיד מבקרת את עצמי וקשה לי להוציא החוצה, אתה זוכר שלפעמים היית קצת כועס מזה שאני לא מדברת ?


הלוואי שהיית פה. אתה רואה את הפלחיק לפעמים? אתה רואה מה קורה כאן? אתה חושב שזה יעבור? היציבות והביטחון שלך כול כך חסרים כאן , לכולם.


שיטרית? בא לי לשמוע אותך קצת , לחבק אותך , ולספר לך כול כך הרבה דברים ושאת תספרי לי , כמו פעם כשהיית באה אלי למיטה ומעדכנת אותי במה קורה עם מאור היום עם המון חיוכים , והיית ממלאה בי ביטחון וכייף . כמה שמחת חיים ואהבה יש בילדה אחת ? אני ממש מאמינה שאתם ביחד עכשיו ושטוב לכם ושאתם מסתכלים עלינו לפעמים ..


אתם כועסים שהמשכנו ככה הלאה .? אני כבר לא ממש יכולה לבכות זה נשאר פנים כמו ההרגשה הנוראית הזאת להשלים עם זה , שזה קרה באמת .


אין לי איך לתאר כמה קשה בלעדיכם, באמת .


אבל אנחנו ממשיכים , כי ככה עושים - כי ככה חייבים לעשות , כנראה שבאמת אף פעם לא נשלים עם זה שאתם לא פה. איך להתמודד עם הכאב הזה בחזה ? ולחשוב המון על המשפחות שלכם , ולנסות למצוא את הכוח לדבר ולחזק אותם , לנסות כמה שאפשר לתאר במילים כמה אני אוהבת אותם וכמה הם חשובים לי .


מאור אתה ממש דומה לאבא שלך וגם אמא , אבל תמיד כשאני מסתכלת עליו אני ממש יכולה לראות אותך . אתה יודע בשבעה ממש לא יכולתי להפסיק את החיבוק שהיה לנו כשרק הגעתי,. הרגשתי קרובה אלייך ותחושת ביטחון והיציבות ואהבה חזרה שוב קצת .


אבל עכשיו זה קצת רחוק , כי כבר אין כול כך מה להגיד ..


אני צריכה להיות יותר חזקה עכשיו- בלעדיכם . אתם תמיד בלב שלי, שמור לכם שם מקום ענקי . אוהבת תמיד , לתמיד . אור


 


25-8-2010

מאור..... / לין אטיאס (דודה)
מאור,מאורי ,מאור שלנו.... אני רק עכשיו כותבת לך ,לאחותי לגיסי לרחלי לעידן ולתמר...
אולי כי הכל עוד לא ברור.. אולי כי זה שלב של הדחקה ואולי כי זה להתמודד...
אני זוכרת את ההלוויה ,את הקומנדקר ,
את כולם מתפרקים ואניחוזרת אחורה ב-25 שנה
ואז אני רואה את אתי בני רחלי עידן מויש ואני אומרת רגע זה לא יכול להיות שזה חוזר שוב ,לא יכול להיות שזה מאור... !
מאור אין לי הרבה מילים להסביר מה אני מרגישה ,זה לא נתפס ,
אני חושבת עלייך בדרך לעבודה ואני שומעת את השיר
"אם הייתי יודע שזה ייגמר הייתי מחבק אותך יותר"
והמילים ישר מתקשרות לי למאור ,שאם היית יודעת שזה ייגמר,
ואני בוכה ..ולא בא להיות עם כולם ,ואני רוצה לצרוח ואני שומעת את קולך ורואה את פניך מולי מחייך... זה לא ייתכן.
כל יום הוא התמודדות חדשה מילים שנזרקות לאויר מתקשרות לפעמים אלייך,
ואז אני מתנתקת ובורחת במחשבות .
לחשוב על המשפחה שהותרת מאחור.
לחשוב שנגמרו החים,שאין המשך ..שלא הספקת כלום,
שלא חוית מספיק שעוד לא גדלת ואתה בסך הכל ילד ולא מזמן החלפת קידומת ..אמא שלך הביאה לי תמונה שלך ושמחתי כי אני רוצה לראות אותך כל יום ולכאוב .. אבל מויש אמר שהוא לא מסוגל,כל פעם שהוא מסתכל עלייך הוא נקרע מחדש.... מאור אם באמת יש המשך שם למעלה
אז תשמור על אמא ואבא על רחלי ועידן ועל תות ותן להם כח להמשיך...
כח להנציח את מאור האחד היחיד והמיוחד,
תראה להם את הדרך להתמודד ולהתחזק ,
את הכח להמשיך ביחד בשביל מאור
ובשביל כל אחד מהם.
אני מצטערת שאף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך ...
מכתב שכתב מתן למאור / מתן שקדי (חבר מהבסיס)

מאור,


שמע זה לא צחוק הדבר הזה...


אני יושב פה בחמ"ל.. משמרת יבשה כזאת... שבו"ז מהחיים כי אני בסבב הכי יבש בחטיבה.. סבב מח"ט, נו אני לא צריך לספר לך שזה ככה, היית פה לפני.. אפילו לחמאס משעמם בשבת הזאת, כאילו הוא הגיע להבנה עמוקה שבשבת הזאת כל עזה שבוזה ועייפה מכל השבוע.. אבל זה פסדר זה חד פעמי כי חבושה נח בבית מכל התאונה המחורבנת הזאת...


השעה 21:41 ואני פה מ18:00.. לקח לי כמעט 4 שעות להבין שאני מספיק חמור בשביל לכתוב באיזה תוכנה ישנה את מה שניסגר איתי מיום ראשון.. יום ראשון.. ה17.1.10.. היומולדת 20 שלי... אתה לא תאמין... אבל אתה דפקת לי את היומולדת..כאילו תכננת את זה מראש..


ושמע חביבי זה לא צחוק.


יום שבת המשפחה עשתה לי יומולדת... מי לא היה...דודים שלא ידעתי שקיימים...וכל השבת אמרתי לא אוכלים עוגות ושטויות... נשמור את הקלוריות לעוגה שבטח תיסע להביא לי משדרות או נתיבות או משהו כזה אחרי רק"מ של "פתיחת שבוע" אחרי הכל עומר נתן לי 6 בסולם השמנים שלו...


אבל גם את היומולדת הזאת דפקת לי כמו שתמיד היית דופק אותי.. ב100% אכפתיות ואהבה..איך שהיית מתקשר אליי דווקא ב2 בלילה לספר לי שהולכים לטפס על אכזרית ב5 בבוקר..למרות שהייתי שואל 100 פעמים אם יש איזו משימת חוץ שצריך להקדים לישון בשבילה.. אבל לא, תמיד אמרת שאין...למרות שבטח ידעת, מזה בטח..אני חותם על זה...אבל אהבת לדפוק לי דברים ברגע האחרון... עם חיוך חצי ממזרי, חצי אוהב...


אבל זהו.. נגמר, חיליק, אין.


אין יותר מי שייעץ לי מתי לקחת רגילה ואיך שיצא לי ביןם הסו"פשים ככה שיהיה לי יותר זמן להיות עם אמא, עם החברים.. עם החברה שתמיד היתה שואלת מי המפקד הפראייר שלי שנותן לי לחתום חופש דווקא מתי שהכי לא יתאים לו...


ואין יותר מי להתקשר אליו לשאול אם יוצאים לנסיעה, וכמה ג'נטקסים לקחת...


ואין יותר מי לפרוק אצלו את התיסכול על הקשרגים הדפוקים שלנו שאף פעם לא בודקים את הכלים קודם ומצליחים לדפוק לי 3 בקרים בשבוע במקרה הטוב...


ואין יותר מי שיזכיר לאור, כשהוא שוכח, שאחרי הכל שקרדי זה סתם בת.ז.... ושתכלס זה "חלוויאתי"...


ואין יותר מפקד שהוא קודם כל חבר שאכפת לו...


ואין יותר מי שיסגור לי את הדיסק של אייל גולן שרווה השאיר לי באופל... סתם בשביל לעצבן אותי...


ואין מי שישלח אותי להתגלח יותר פעמים מסליק...


ואיןו יותר מי שישחק אותה שהגזרה יכולה ליפול אם אני לא אקח איתי מד-יגע למשימות שלנו..


ואין יותר מי שיתווכח עם כל המפקדים העיקר שלשקדי יהיה שבוע קצת יותר נחמד...


ואין יותר מי שיחפה עליי מתי שאני לא קם למסדרים של נאדר כי לא הסתפרתי בבסיס.. והיחיד שהבין אותי שדאמרתי לו שיש לי צמיחות הפוכות בשיער...ותראה מה קרה...במקום לנסוע לעודד קצת את המשפחה שלך עם בקי ודנציגר... נסעתי להסתפר בבית...סתם כי הלכת...ולא היה מי שיגיד לאור שזה בסדר...וזה לא באמת שיער ארוך...


ושמע גברגבר זה לא צחוק...


 


אתה יודע אחי הטכנ"ר... בזמן האחרון אני מהרהר עם עצמי בלי סוף...לא משהו רציני...משהו שכנראה בזמן ובמקום אחר היית צוחק עליי..דברים פשוטים של אנשים פשוטים...


אולי אני לא בסדר שאני שומע טראנס בחדר,


אולי אני לא בסדר שביום שחזרנו מהלוויה שלך שיחקתי בPSP של גיא,


אולי אני לא בסדר שלא ירדה לי דמעה אחת בהלוויה שלך כשכולם הרטיבו את השרוולים,


אולי אני לא בסדר שכששאלו אותי "מה המצב" עניתי וואללה הכל טוב... כאילו לא קרה כלום...


אולי אני לא בסדר כשאני עוד אומר "שמואל, בוא למשרד של מאור",


אולי אני לא בסדר שאני מפנטז לקחת את הקנה המקוצרר שלך בשביל הוואסח בבית,


ואולי אני לא בסדר שראיתי כל השבת סרטים בDVD בחדר... אותו אחד שהבאת לעומר שיהיה לנו בחדר...


ואולי אני לא בסדר שאני עוד מתאמן ב"פרו" בשביל להביס אותך איזה יום אחרי שבנחל עוז תקעת לי 9-0,


ואולי אני לא בסדר שאני חרנביל... חח וואי איך צחקת כשרווה היה קורא לי ככה... אבל כנראה שכן..אני כנראה חרנביל אם כבר שבוע לא עיכלתי שאתה לא פה...ולא מחקתי אותך מהפלא', ואני עדיין מחפש באות מ' כשאני צריך עזרה עם משהו אבל זה סתם מהרגל שלא תחשוב שאני אוהב אותך או משהו כזה.. אל תחמיא לעצמך יותר מידי... ולא אחי התימני (מגיע לך!!..עכשיו אתה לא יכול להגיב בעצבים כשאני קורא לך תימני... טכנר שמטכנר אבל עכשיו תורי לעקוץ..) פשוט לא נפל לי האסימון.. תבין.. .וכמו שאתה יכול לנחש.. כן נכון.. זה לא צחוק.


 


וזהו מאור, מה נשאר לומר... אלעזר, נו החרדי הזה שעושה לנו שמייח בחגים, אומר שטוב לך שמה... ששמה אין צרות...אין יצר הרע..בטח גם אין רק"מ ופתיחות ציר ב5 בבוקר שהציםורים עוד לא חושבות לקום...אז רק נשאר לי לקוות שהוא צודק...בכל זאת הוא מבין דבר או שניים...


 


וזהו חביבי, הגיע הזמן לחזור להתאמן בPSP של גיא על הכדורגל קצת... .אולי מתישהו עוד ייצא לי לקרוע אותך פעם אחת, כמו שתכננתי ביום ראשון... זה שאני לא אשכח לעולם, ולהוכיח לך שבמשהו אחד אתה לא ה-כ-י כמו שתמיד היית בהכל......


 


יאללה אחי אני שפוך מעייפות אני הולך להתעפץ פה קצת...


אחרי הכל אם גיא יתפוס אותי ישן פה אני סומך עליך שתחפה עליי כמו תמיד...


 


אוהב, מעריך, זוכר ומתגעגע מאוד...


שקדי.


23.1.2010


 

להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
  [סה"כ 114 רשומות]  6 5 4 3 2 לדף הקודם לדפים הקודמים עמודים 6 מתוך 6 עמוד מספר 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©