לחץ להגדלה
מאור ואמא ביום הגיוס
לחץ להגדלה
מאור ואבא ביום הגיוס
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
אילו רק ניתן. שיר שנכתב ע"י אמא של מאור והולחן.
(לחץ להשמעה)
כשעצוב ורע.מילים אתי כהן אמא של מאור
(לחץ להשמעה)
''מתוך הכאב '' אמא של מאור
(לחץ להשמעה)
עד יום מותי מילים אתי כהן שרה עדי אברהמי
(לחץ להשמעה)
לקטעי אודיו ווידאו נוספים לחץ כאן
אמא הדליק/ה נר לזכרו ב-29/09/2017: "מאורי שלי בליבי בנשמתי לעד אשא שמך".
 
מירי אברהמי הדליק/ה נר לזכרו ב-29/09/2017: "האור הגדול שלך מאור יאיר גם היום לא שוכחים ילד ת נ צ ב ה".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר מאור כהן קדוש, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר מאור כהן קדוש, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
  [סה"כ 113 רשומות] לדף הבא 5 4 3 2  1 עמודים 6 מתוך 1 עמוד מספר 
טורניר לזכרך... / אור סספורטה (חיילת)


מאוריקו.. אני יכולה לקרוא לך ככה? אתה לא המפקד שלי 4 שנים ..עברו
מאז..



ההייתי שם היום ,בפארק היפה בראשון כהלכתי הסתכלתי עליו שוב והוא נראה
לי כמו מקום מהאגדות.. שיש בו את המשפחה והחברים שלך כולם אנשים טובים ומאירי פנים
וכשיצאתי הרגשתי עצבות ..רציתי להישאר עוד ועוד עם ההורים שלך, העיניים שלהם הם
העיניים שלך.. העיניים הטובות האלה .. והחיוך .. החיוך הזה שאומר שהכול בסדר,
שמשקף בן אדם שכול כולו טוב..



מעניין באיזה קבוצה ההיית משחק... של המשפחה שלך משפחת ה20 שניצחו כבר
או לקבוצה של הפלחיק הישן ..ניראה לי שעדי היה חוטף אותך לשם למרות שכולם היו רבים
עלייך שתבוא לקבוצה שלהם .. לעדי אי אפשר להגיד לא ,ההייתי עולה למגרש והוא היה
צועק לך מבחוץ :"יאאלה מאור יאאלה חזק ..תן.." חשבתי איך זה יהיה לדבר
איתך ככה על הדשא עם השמש בפנים ובקבוק מים ביד .. שנינו נשפיל מבטים אבל נדבר ..ההייתי
מספרת על הלימודים ומבחנים וכמו תמיד ההיית אומר את המילים הנכונות המדויקות שידעו
להרגיע אותי לתת לי ביטחון.. לא כמו שכולם אומרים .. מילים שלך .. אני כול הזמן
חושבת על זה שאני נוהגת ,לבד באוטו .. כמה בא לי לדבר איתך, רק לרגע , רק לכמה
מילים הטובות האלה.. לחיוך הזה..



ושיטרית ? בטח היא ההיתה מעודדת אותך ברבק וסוחפת את כולם איתה לצעוק
לך ..



עברו 4 שנים , ואני עדיין מרגישה אותה חיילת עם מדים שבאה לאזכרות
וטורניר .. אין יום שעובר שאני לא חושבת עליכם ולפעמים זה כבר יותר מידי כואב ..
כמו עכשיו



תשמור על העולם ילד / מירי אברהמי (חברת המשפחה)
מאור יקר
אנחנו בעצם לא מכירים אבל בתחושה מכירים מאד
מסיפורים עליך מהדרך המיוחדת של אמא שלך
צנוע עניו עוזר לכולם איש חינוך ומורה דרך מופלא
ואהוב מאד על חבריך וחניכים שלך
בן אהוב  אח אהוב דוד אהוב
התמונות מספרות עליך כל כך
החברים שכותבים איזה ילד מיוחד
אז ילד יקר שלנו לעולם נזכור ונזכיר אותך
נוח בשלום 
אורך הגדול לעולם יאיר
יהי זיכרך ברוך לעד ילד יקר
תשאר צעיר לנצח
אני מתגעגעת... / תמר כהן קדוש /דגן (גיסה)
אני מתגעגעת לרגעים שלא יהיו מעולם. תמונה שלך עומד מאחורינו בחופה, גבוה, נרגש ונבוך. נשכב על משטח פעילות עם נעמי, ומשחק איתה ב"ידיים למעלה". רוכן עם עידן מעל מפה של דרום אמריקה, עידן משחזר זכרונות ומתכנן לפגוש אותך בארגנטינה. מתלבט אם לרכז שבט צופים, אנחנו מדברים על כמה שזה הרבה עבודה, ואתה מחליט ללכת על זה ונהנה מכל רגע. מביא לארוחת שישי לראשונה חברה נבוכה.. אני מתגעגעת לרגעים שלא יקרו כי הזמן שלא הכרנו עולה על הזמן שהכרנו. זה עצוב לי מאוד. כל יום. גם היום.

שלוש שנים.... / בני כהן (אבא)

בתחילת  דבריי ברצוני להודות לכולם  שבאו לחלוק לך כבוד.



מאור בן יקר ואהוב. כל כך קרוב וכל כך רחוק.



מאור , אני מנסה שלוש שנים איך לכתוב על  משהו שכאילו נגמר ואיננו.



3 שנים עברו בלעדיך ,3 שנים של כאב שלובש ופושט צורה,



כאב שמתגבר בזמנים קבועים ובזמנים בלתי צפויים,



כאב שמקצין  דווקא ברגעי שמחה.



מאור נשמה אתה לא פה אך לעולם לא תשכח מליבנו.



אני מנסה איכשהו לעכל כל מה שקורה , אבל פשוט לא מסוגל לחיות חיים רגילים בלעדיך, מבלי לראות אותך ,לחבק אותך, ולדבר אתך  מקרוב.



בדרך כלל אני מדבר אתך דרך המצבה ,כאשר אנחנו באים בימי שישי להגיד לך שבת שלום ,או בחגים להגיד לך חג שמח שם למעלה.



בחיים  לא חשבתי שנפרד, בטח לא ככה.



אני  עדיין לא מאמין שאתה לא אתנו היה לך עוד כל כך הרבה דברים לעשות  כמו שעשית . את הטיול הגדול של אחרי צבא שתכננת עם החבר הטוב יאיר שחזר לפני כחודש  מהטיול ולא היית אתו.



: ועוד הרפתקאות , חוויות וחיים שאהבת.



לראות את  שלושת  האחיינים החדשים שבאו לעולם.



ולראות כמה דניאל מתגעגעת ומזכירה אותך.



כל כך קשה לדמיין את החיים בלעדייך,  אני רק מבקש שתמשיך להדריך אותי מלמעלה מאיפה לקחת את התקווה והרצון להמשיך הלאה .



שום דבר לא ייקח ממני את הזיכרונות שנשארו לי ממך , ואת המקום שבלב והנשמה.



מאור שלנו כל כך אוהב ומתגעגע.

שלוש שנים, / אור שהין (מ''פ פלח''יק גפן)

   ''דודי ירד לגנו לערוגות הבושם ,לרעות בגנים וללקוט שושנים''


מאור,


שלוש שנים חלפו מאותו היום שהקב''ה לקח אתכם אליו ,שני פרחים הכי יפים


הכי טובים והכי מוצלחים .


אתה מאור,אדם חייל ,ומפקד מהטובים שזכיתי להכיר,והטוב ביותר שזכיתי לפקד


עליו.אהבת החינם וטוב הלב שלך,היושר והענווה שלך ,הרצון לתת מעצמך הכל


ולדאוג לצדק ושלום אחווה ורעות בין כולם מלווים אותי תמיד.


אתה נקטפת ונשארת מאור כהן קדוש בן עשרים ,ואני כבר הספקתי להתחתן ולהקים


משפחה.אבל לא עובר יום שאני לא חושב עלייך וכואב את מותך וזה עדיין טיפה בים


מול כאבם של הורייך ואחייך.


בשלוש שנים שחלפו התאהבתי במשפחה שלך גיליתי בהם את אצילות הנפש שלך


והיום יש לי עוד דודים ובני דודים.


לפני חודשיים ויומיים נולד לי בן,בניה שמו,לפני שלוש שנים אמרתי שכשיהיה לי בן


אני רוצה שיהיה כמוך,היום כשזה הפך להיות אמיתי,אני מסתכל  עליו ומבקש בליבי שיהיה


כמוך.אני בטוח שאתה נמצא במקום טוב ואתה צופה ושומר עלינו ,אנחנו תמיד נזכור


אותך וננציח את דרכך.


                     ''אני  לדודי  ודודי  לי הרועה  בשושנים'


                                                   תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים,


                                                                                                     אמן


ב' בשבט תשע''ג


13-01-2013

רב סרן אור שהין .
שלוש שנים בלעדייך.. / מתן שקדי (חבר לבסיס)
ביום הראשון שבאתי לפלוגה אמרו לי "רואה? זה מאור... הוא הכי תותח כאן..."
אחרי שירות לצידך ותחת פיקודך, ואחרי 3 שנים שאתה לא כאן איתנו... אני מתחיל להבין למה הם התכוונו... וגאה שזכיתי שתהיה חלק מהזיכרון שלי.
''המלחמה בתאונות הדרכים'' / אמא
השתתפנו בערב '' המלחמה בתאונות הדרכים '' בסיס של מאור ואבא של מאור נשא דברים .25-12-2012
''

הזמינו אותנו לכאן היום  לערב תאונות דרכים כהורים של החייל מאור כהן קדוש , שנהרג ב- 17 לינואר 2010 בתאונת דרכים בדרכו לבסיס זה , מאור נהרג עם חברתו הטובה החיילת קארין שיטרית . לא הייתי בטוח במה להתחיל , על תאונות דרכים , על התאונה או על מאור .



אני חושב שהכי קל לי להתחיל ולספר לכם על מאור .



מאור נולד בשנת 1989 , היה הילד הצעיר שלנו אח קטן לאחות ואח נוספים .המשפחתיות הייתה למאור חלק מאוד חשוב וגדול בחייו , תמיד דאג לכולם , ודאג לבלות זמן איכות עם כל אחד מאיתנו .



בתיכון היה מאור חבר בתנועת הצופים בכיתה י' התחיל להדריך אלא שבמהרה הבין שלא תהיה לו קבוצה להדריכה שכן הכיתה שהייתה מצוותת אליו לא רוצה כלל להגיע לצופים. מאור לא אמר נואש, הוא הסתכל סביבו בראייה החברתית הרחבה שתמיד אפיינה אותו וראה את ילדי השכונה, רמת אליהו, בני העדה האתיופית שהצופים היו זרים להם.אבל תעסוקה לא הייתה להם. הוא החל במבצע לגיוס ילדי השכונה לצופים והדרך הייתה רבה במכשולים, רבים מהחניכים הגיעו ממשפחות מעוטות יכולת ולא היה ביכולתן לשלם את דמי החבר ואפילו לא לרכוש את מדי הצופים. מאור התחיל במבצע גיוס תרומות, דפק על דלתות העירייה והפעיל את כל מי שיכל לספק לאותם חניכים חוויה צופית אמיתית. אחרי כל המלחמה הזו הוא גם הצליח ובשבט הייתה קבוצה שהגיעה לפעילויות ויצאה לטיולים כזה היה מאור.



בשנה האחרונה בצופים התמנה למרכז הצעיר של השבט. הוא עשה ימים ולילות בדאגה לחניכים ולמדריכים , השבט היה המקום שבו בילה את רוב זמנו, אבל הדבר שאפיין אותו יותר מכול הייתה הדרך בה עשה את הדברים- עם חיוך גדול על הפנים, בכריזמה שקטה ובצניעות אין סופית.



מאור התגייס לשירות צבאי בפברואר 2008 ,לאחר הטירונות נשלח לקורס טכנאי קשר בבית הספר הטכני בחיפה ובבה''ד 7. בסיום הקורס שובץ לחטיבת עזה בנחל עוז ושולב לתפקיד טכנאי קשר בפלחי"ק גפן.



מאור גילה  מקצועיות רבה ולאור שביעות רצון מפקדיו קודם לתפקיד מפקד מחלקת הקשר בפלוגה , תפקיד שאותו אמור למלא נגד בשירות קבע. בזמן השירות יצא צה"ל למבצע עופרת יצוקה ומאור לקח חלק פעיל במבצע בתיקון ואישור מערכות קשר לפני שיצאו לפעילות המבצעית.



במהלך השירות מאור הצטיין וזכה לתעודות הוקרה כמצטיין מג"ד, מצטיין חטיבה וביום העצמאות ה 61 למדינה הוענקה לו תעודת הצטיינות ממפקד קשר ואלקטרוניקה של הפיקוד.



מאור לא הספיק לדעת אולם ימים ספורים לפני התאונה מפקדו אור שהיין העביר מכתב המלצה לקבלת הצטיינות מנשיא המדינה ליום העצמאות 62 למדינה. לצערנו הדבר נקטע ובמקום זאת קיבלנו המשפחה בגאווה גדולה את מצטיין מפקד חיל התקשוב.



מאור היה חייל חרוץ ונבון אבל מעל הכול הוא היה בן אדם. כזה שדואג תמיד לחייליו וחבריו, כזה שמתנדב לעזור למי שבמצוקה, כזה שתמיד רואה את האחר.



עם כל זאת היה כל כך צנוע עד כי רבים מהפרטים שידועים לנו, סופרו לנו לאחר מותו על ידי חיילים, מפקדיו, חניכים לשעבר וחבריו שהרגישו צורך לבוא ולספר לנו על חוויותיהם עם מאור ורבים מהם ממשיכים ללוות את משפחתנו עד היום.



מאור תכנן לחתום קבע ולהמשיך עוד במסגרת הצבאית .וכמובן לטייל לאחר הצבא ,אמנם חלומות לחוד ומציאות אכזרית לחוד.



כמדי יום ראשון גם באותו יום ראשון עשה מאור את דרכו לבסיס . מאור וחברו הטוב מהבסיס אלעד פגשו את קארין בצומת סעד ומשם הגיע נגד מהבסיס לאסוף אותם עם רכבו הפרטי.



אני זוכר שבכל פעם שהסעתי את מאור לבסיס הוא הזהיר אותי מכביש 232 , אבא הכביש הזה מסוכן יש רק נתיב לכל כיוון סע לאט.



בין צומת סעד לבסיס רעים סטה לפתע הרכב עקב כשל טכני בגלגל לנתיב הנגדי, ובזמן הניסיון לחזור לנתיב הסתחרר הרכב ,רכב שהגיע מהנתיב הנגדי התנגש בעוצמה רבה בצידו הימני של הרכב .מאור שישב ליד הנהג נהרג במקום ואיתו נהרגה חברתו הטובה החיילת קארין שיטרית.



חיים צעירים נגדעו ברגע אחד ,חלומות התנפצו בשנייה ,אין עתיד ואין המשכיות, לא קריירה צבאית ,לא הטיול הגדול שמאור כל כך חלם עליו לאחר השרות ותכנן עם חברו הטוב ,לא עוד.



לא נעמוד בפניכם ונאמר שמאור מת מוות מיותר שכן כל מוות הוא מיותר. אך את רבות מתאונות הדרכים ניתן היה למנוע.



אנו עומדים בפניכם כמי שאיבדו את היקר להם מכל ומפצירים בכם סעו כחוק. לא, סעו יותר זהיר מהחוק קחו אחריות על חייכם ועל חיי מי שנוסע אתכם ברכב,  וחשבו על המשפחה שמחכה לכם בבית .



צייתו לחוקי התנועה ,סעו בזהירות ובחוכמה, שימרו מרחק, צאו קצת יותר מוקדם לנסיעה כדי שלא תמהרו, על תתעסקו בנהיגה בדברים אחרים אלה רק בכביש. תשנו מספיק וכמובן  אל תשתו.

מאור היה נהג זהיר , ציית לחוקים ותמיד העיר  על נהיגה פרועה אבל לפעמים גם זה לא עוזר .. דאגו אתם לעשות את המקסימום כדי להגיע בשלום .''
מאורי אימא,אימא מאורי..... / אמא
היום יום ראשון אחד הימים הקשים לי בבוקר ,קשה לי לקום ,קשה לפתוח את העיניים ,אין את מי להעיר בבוקר

אין למי להכין נס קפה ,החדר של מאורי דומם ,לא שומם כי הכל נשאר אותו הדבר. כבר שנתיים ועשרה חודשים


הבגדים בארון ,הנעליים ,הבשמים ,המדים ,המחשב של מאורי מיותם ,הכסא ,המיטה ,הכל נראה כמו אותו יום


ראשון שמאורי יצא מהבית .ובכל יום ראשון מאז אותה טרגדיה נוראית קשה לחזור ליום ראשון לשעה הארורה


שמאורי כבר לא ענה לטלפון ,לרגע הנורא שהתחילו חיים חדשים ונוראיים ללא מאור .


יום ראשון 17-01-2010 שעה 7:30 בבוקר מאורי יוצא מהבית לעוד שבוע עמוס בבסיס בדרום הארץ ,נשיקה


חיבוק ,עוד נשיקה, עוד הסנפה של הריח המיוחד ,עוד מבט ,פרידה רגילה כמו בכל יום ראשון במשך שנתיים


מאז תחילת השרות ,חששות ,דאגות ,לנסות לסלק את המחשבות הקשות שעוברות לכל אימא של חייל בראש


12:00 ,צהריים ,יום ראשון אמצע היום ,חדשות ''שניי צערים נהרגו בתאונה בכביש 232 רעים בארי ''שקט


דממה,לא שמעתי לא ידעתי ,עטופת שלווה ורוגע ,עוד שעתיים של רוגע של חוסר ידיעה ,


2:00 בצהריים דפיקה חרישית בדלת ,מי זה יכול להיות בשעה כזאת ?זעקה ,דמעות,חושך ,דממה,


שקט ,מאור מאוד אוהב שקט ,מאורי אימא ,אימא מאורי געגועים ,יסורים ,חוסר וודאות .


מאורי אימא ,אימא מאורי געגועים ,כאב..........ואין מילים.

04-11-2012

עצום עינייך..... / אתי (אמא)


מילים:קובי אפללו

עצום עינייך,אל תפחד
אני אהיה כאן בשבילך כשתירדם
עצום עינייך אל תפחד
אני אשמור נשימתך בנשמתי

אמנם בחוץ יש זאבים, משוגעים ורעבים
בין גאווה לתאווה שקרית
ולפעמים הכל הפוך
וגם אני טיפה שפוכה
בורחת אל השירים

ורוח פרח וירח של חלומותיך
ומלאכי האלוקים שם ישמרו עלייך
נסיך קטן אל תפחד
אני כאן למענך גם אחרי שתרדם
עצום עינייך אל תפחד.....

ולעיתים כלום לא ברור
ואין תשובה ללב שבור
ולפעמים גם אין אוויר לנשום
והמקום הזה מוזר
כל כך מוכר, עדיין זר
אז אני בורחת, שוב בורחת, אל החלום ....
מאור כהן קדוש / גלית גולוב (מחנכת בתיכון )

מאור כהן קדוש


קשה לי לחשוב על תלמידים שלי ,שאינם עוד


כמחנכת אני מצפה תמיד שיזמינו אותי לחגוג את אירועיהם החשובים,


והנה אני יושבת כאן ועלי להזכיר את מאור שאיננו


והדבר אינו נתפס באף לא אחד מחושיי,


כי ראוי הוא שהצעירים יספדו למבוגרים ולא ההפך.


מאור כשמו היה,וזו איננה קלישאה : האיר את סביבתו,


לפחות את זו שהכרתי, כמחנכת שלו.


מאור שלנו,בוגר מחזור ו',ותלמיד י"ב 6 ,


תמיד ייזכר על ידי וייצרב בלבי


בזכות זוג עיניו וחיוכו המבויש.


מכל תלמיד שחינכתי אני זוכרת משהו,שכך אותו תייגתי,


את זה השובב, את החרוץ והשקדן,את המפריע,את החברותי...


וממאור אני זוכרת זוג עיניים חומות וחמות


וחיוך לבבי שהקרין על כל סביבתו


ובדקתי זאת גם בתמונות.


פעמים רבות בכיתה השובבה והצחקנית


נהג הוא להשתיק את התלמידים המרעישים


התלמידים לו נענו.פעם בו הדחף להקשיב.


ידעתי כי פעיל הוא בצופים,


וכנראה שבאותם הרגעים הזדהה הוא עם מה שחשתי אני.


בלטו בו כאחד,צירוף תכונות של חביבות וביישנות


חביב ואהוד היה הוא על חבריו


ומעולם,בתקופה בה הכרתיו לא הרים קול,או עם מי מהם רב.


ידע הוא להשיג את שלו בנחת,ובדרך ארץ,


מי ייתן וכל תלמידי ינהגו בחבריהם באותה הדרך.


בזמנים בהם עומדת אני בקשר עם אמו


שולחת אני לה חיבוק וחיזוק מכל לבי,


כי לכוח הזה תזדקקי את,אתי.


לעתים מעלעלת אני בחוברת לזכרו או בתמונות שבספר המחזור


ונוכחת לדעת עד כמה פעלתן היה מאור בדרכו.


כבית ספר מקיף י' אנו מאד מעודדים את פעילות ההדרכה


ואולי יד המקרה היא זו ,שאת פעילותו הברוכה של מאור,


עם נערים אתיופיים המשיך תלמיד שחינכתי,


בשלוש שנים האחרונות,כהן תומר,שייבדל לחיים ארוכים.


רואה אני בכך המשכיות אמיתית לפעילות חינוכית וערכית


שהייתה כה חשובה וייצגה את מאור שלי.


בקיץ שעבר נכחתי בטורניר לזכרו


התרגשתי משפע הפעילויות,הטורניר,מהמרץ והחיוניות


שאפיינו את המשפחה,החברים ונציגים מכל החבורות ששיחקו.


ונחרטה בזיכרוני במיוחד תמונת פניו שכמו הביטו עלינו מעל


על המתרחש שם למרגלותיו.


חששתי לבוא,פחדתי מהעצב,והתפעלתי מהתכנון המושלם


ומהפעילות מלאת הקצב שבה התרחשו שם האירועים,


שייחדו ואיחדו כל כך הרבה אנשים שהכירו את הנער הזה,המקסים.


 


ציטטתי בספר המחזור של השכבה,אליה השתייך מאור,


את שירו של נתן זך "הצייר מצייר" :


הצייר מצייר,הסופר מספר,הפסל מפסל,


אך המשורר אינו שר,


הוא הר בצדי הדרך,או עץ,או ריח,


משהו בורח,


או כבר לא,מה שהיה


ולא יחזור,כמו עונות השנה,


החום,הקור,הקרח והצחוק


של הלב,כאשר הוא אוהב,


או מים.משהו רחב,בלתי-מובן


כמו רוח,או אוניה,או שיר,


משהו שמשאיר


משהו.


 


מאורי,אנו כה מתגעגעים,חמקת מאתנו כה מוקדם


והטבעת בכולנו חותם.


                                                                ממני,הזוכרת בכאב ובאהבה


                                                                 גלית,המחנכת שלך


 

שיר שכתבתי למאורי.... / אתי (אמא)

 



עַד יוֹם מוֹתִי...


 



עַד יוֹם מוֹתִי, אַמְתִּין לְךָ בְּנִי,



לַדְּפִיקָה בַּדֶּלֶת מְחַכָּה אֲנִי,



לְךָ יַלְדִּי אַמְתִּין עַד אֵין קֵץ



יוֹם וְלַיִל עַד יָאִיר הַנֵּץ



אַמְתִּין בְּיוֹם חַמְסִין לְךָ יַלְדִּי



בְּיוֹם חֹרֶף קַר וְסַגְרִירִי



בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֲחַכֶּה לְשׁוּבְךָ



לֹא אַרְפֶּה מֵהַמַּחְשָׁבָה



שֶׁתָּשׁוּב אֵלַי חֲזָרָה



 



אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְלוּ יָמַי



אֲחַכֶּה לְךָ עַד בְּלִי דַּי



לֹא אֶחְדַּל לְצַפּוֹת לִרְאוֹתְךָ חַי



עַד יוֹם מוֹתִי אַמְתִּין לְךָ בְּנִי



מְחַכָּה אֲנִי לְךָ אֲהוּבִי



בְּיוֹם קוֹדֵר וְעַצְבוּת גְּדוֹלָה



אַמְתִּין יַלְדִּי לְשׁוּבְךָ חֲזָרָה



בְּיוֹם שִׂמְחָה וְיוֹם חַג



אֲצַפֶּה לִרְאוֹתְךָ שָׁב



מִמַּסָּע מִסְתּוֹרִי שֶׁיָּצָאתָ אֵלָיו



שׁוּב נָא יַלְּדִי אֵלַי עַכְשָׁו



שׁוּב אֵלַי וְהוֹשֵׁט לִי יָד....

פסח ,2012 עוד חג בלעדייך... / אתי (אמא )

מאורי שלי,


חג פסח בפתח ,החג שכל כך אהבת,


 את האוכל המיוחד ששיך רק לליל הסדר ,


את השירים,בסוף ההגדה שהיית שר בשמחה ואושר


 עם האחים ובני הדודים שלך,


איזה אווירה מרגשת ושמחה הייתה בחג,


ואתה מוקף במשפחה יושב מאושר בקצה השולחן,


תמיד מחייך ,תמיד שמח ומתרגש,אהבת את היחד


את משחקי הכדורגל שהיית מארגן תמיד בחג,


ועכשיו ,נותר רק להיזכר ולהתגעגע לאותם


ימים ,שהכול היה ברור ומובן ,לשמחה ,לצחוק ,ולאושר ,


לאווירה המיוחדת של החג ,לכאוב מאורי שאתה לא כאן.....


מתגעגעת אלייך ילד אהוב .....
עוד חג בלעדייך....פסח 2012

מאור / הילה פרץ (חברה)

 



Hila Peretz 11-02-2012



 מאור... היום זה כבר שנתיים בלועזי, ושבוע וקצת לפני העברי, ההזכרה הבית וכל התפאורה. חזרתי מהשבט שלנו,תקפו אותי זיכרונות מכל הכיונים.מפחיד.עדיין כל הכאב מאחורי העיניים. לא ממש מבינה.כבר לא בטוחה שאי פעם אבין.טיילתי בשבט בתור בוגרת,עברתי בכל המקומות ישבתי עם השכב"ג קצת הסתכלתי עליהם טוב והקשבתי,כל הדיבורים שהיו לנו רק בקולות אחרים.ראיתי אותם ביחד וחשבתי רק שלהם דבר כזה לא יקרה. ואם כן כמה עצוב זה יהיה.לא כמה לנו.איפה שהוא הרי לא באמת נתפס שכך קרה,למרות שכן. אז אני מה,עצובה,אובדנית,מתאבלת,חסרה או פשוט מתגעגעת.מכחישה גם יכול להיות לא ברור לי לא יודעת ,לא משנה כמה שאנסה.אולי אני אף פעם לא לבד כי אתה תמיד איתי.אולי משוגעת,אולי ילדה באגדה קסומה שפשוט לא רוצה להבין או לדעת.רק לחיות את כל הזיכרונות המתוקים האלה, ולהמשיך לדבר אתך מאז ועד עכשיו.לוקחת אותך איתי ולוקחת ממך את הטוב הזה שבך.אז אני קצת יותר בפרופורציה להכול,קצת יותר סבלנית,ומבינה,או רק מקשיבה,קצת פחות מתאמתת או מתווכחת,יותר רגועה. בעיקר אני כל פעם קצת יותר. -כבר שנתיים לא משנה איך שלא נספור את זה. לא ברור איך ולאן הזמן ממהר כל כך ללכת. ושוב עמדנו היום מול האבן שיש הזו עם השם שלך חרוט עליה, מאור כהן קדוש בן אסתר ובנימין. הרבה פרצופים ואנשים שכנראה שבחיים לא היו נפגשים ללא היו מגיעים לכבד אותך.המשפחה המדהימה הזו שלך שקצת אימצתי לעצמי בזמן שעבר. הכעס כבר כמעט עבר נבלע בתוך הגעגוע. מאור, תודה,תודה שהכרתי אותך,שהייתה שם בשבילי ושנתת לי להיות בשבילך.תודה שנתת לי להכיר אותך באמת.תודה על כל החוויות והזיכרונות, תודה על זה שכל היציאות ההזויות שיצאנו תמיד היו כפיות ומצחיקות כי תמיד הפכת אותן לכאלו. על זה שהייתה שם ושאתה עדיין. תודה! אוהבת ומתגעגעת כל יום קצת יותר.

דברים לזכרו ביום האזכרה שנתיים / גיא ניצן (ס''מפ)
לזכרו של מאור כהן קדוש
היה לי הכבוד להכיר את מאור לתקופה של 4 חודשים כאשר הייתי סגן מפקד הפלוגה. על מאור שמעתי בפעם הראשונה מקודמי בתפקיד,רווה. תוך כדי החפיפה סקרנו חייל –חייל וכאשר הגענו למאור אני זוכר את דבריו לגבי מאור: "במילה אחת- לשכפל". באותה הזדמנות הוא סיפר לי שמאור עתיד להחליף את הטכנ"ר בפלוגה שיוצא לקורס קצינים. באותו זמן לא ממש הבנתי את ההחלטה. לתת לחייל בסדיר לבצע תפקיד של טכנ"ר? זה תפקיד שדורש המון אחריות ומקצועיות רבה שפשוט אין סיכוי שיש לחייל סדיר. הרי תפקיד זה מאויש אך ורק ע"י איש קבע ותיק ומנוסה. כמה שבועות לאחר מכן עדי הטכנ"ר עזב לקורס קצינים ומאור נכנס לתפקיד. בתקופה הקצרה הזאת למדתי להכיר את מאור ויכולותיו אך עדיין היה בי ספק בקשר ליכולת שלו לפקד ולהוביל מחלקה. הספק הזה נעלם מהר מאד. מאור התגלה לא רק כאדם מוכשר ומקצועי, אלא גם כמפקד משכמו ומעלה. הוא ניהל את המחלקה בצורה נפלאה, דאג לביצוע המשימות וקידם את המחלקה באופן משמעותי קדימה. כל זאת בדרך הצנועה והפשוטה של מאור. הדרך הזאת, שכ"כ אהבתי בו, שאומרת בפשטות:"אין בעיה". והולך ועושה את זה. ובצורה הטובה ביותר. יותר מהכול, מאור דאג לחייליו. אלו, שאך זמן קצר לפני היו חברים למחלקה, ראו בו עדיין חבר אך גם מפקד ואדם שניתן לסמוך עליו. כשמדברים על מאור יש סיפור אחד שחקוק לי בראש שמבחינתי מביא לידי ביטוי את הערכים שמאור אף פעם לא דיבר עליהם אך תמיד פעל לאורם ביום הרביעי שלפני התאונה, מאור פנה אלי עם בקשה של אחד החיילים לצאת מוקדם הביתה כדי להספיק להיפרד מאחיו הגדול שטס לתקופה ארוכה לחו"ל. אמרתי למאור שבאותו היום לאותו חייל יהיה מסדר שלי ושל המ"פ על רכב מבצעי עליו הוא אחראי, ובמידה והמסדר יעבור אין בעיה שהחייל יצא. בערך בשעה 14:00 ביצענו את המסדר ועלו בו המון ליקויים, כמיטב המסורת של מסדרים של המ"פ, והודעתי לחייל שיתקן את הליקויים ואני אגיע לעשות מסדר חוזר. רבע שעה לאחר מכן נכנס אלי מאור למשרד, וכדרכו שאל אותי בשקט מה קרה במסדר. סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שלדעתי אין סיכוי בעולם שהחייל יספיק לתקן את כל הבעיות שלו, ובגלל כל ההכנות לביקורת לא נוכל להקצות לו יותר מדי עזרה, אז כנראה שאין סיכוי שייצא. מאור אמר לי שהחייל הגיע אליו בדמעות וכי מאד חשוב לו לצאת הביתה, ושאני אגיע בשעה 16:00 לעשות מסדר חוזר וזה כי ב17:00 היה האוטובוס האחרון מהבסיס שיוצא. אמרתי לו "אין סיכוי שזה יהיה מוכן עד אז, אבל יאללה אני זורם איתך". מאור יצא מהמשרד ואני רואה אותו מהחלון מתחיל לעבוד ביחד עם החייל ועם עומר פייביש על הרכב. מאור כמו תמיד התרוצץ והעיף דברים באוויר ופשוט עזב את כל שאר המשימות הרבות שהיו לו והתמקד רק בזה. בשעה 16:00 בדיוק הוא נכנס אלי למשרד ואמר לי יאללה אתה מגיע? הגעתי לרכב והייתי בהלם. הם הספיקו לעשות כ"כ הרבה שפשוט לא האמנתי. ובכל זאת עדיין נותרו מספר דברים קטנים. מאור אמר לי :" עזוב אני סוגר את זה, תן לחייל שיצא" וכך היה. הסיפור הזה מתמצת עבורי את מאור כיוון שאחד הדברים החזקים ביותר שלמדתי ממאור הינו נושא אהבת המשפחה. מאור אהב את משפחתו, ולכן היה לו חשוב שכל חייל יוכל לבלות עם משפחתו כשצריך. כשהגעתי בפעם הראשונה לשבעה ודיברתי עם אתי, סיפרתי לה כי כשמאור נכנס לתפקיד חשבתי כי יש לי הרבה מה ללמד אותו ולעזור לו לקראת התפקיד. לא רק שמאור לא היה זקוק לעזרתי – אני למדתי ממנו המון. על צניעות, על מקצועיות, על אהבת האדם ועל אהבת המשפחה. מאור במסגרת תפקידו תרם רבות לביטחון המדינה ותושבי הדרום, ועד כמה שכואב לומר זאת, איבדנו כעם את אחד מטובי בנינו עם זאת, הדרך של מאור לא אבדה. בחייו הקצרים הספיק להקרין את הדרך הזאת על לא מעט אנשים ולהטמיע בהם את ערכיו. אני אחד מאותם אנשים. משפחת כהן קדוש, אתי ובני , חינתכם וגידלתם ילד למופת , שהיה לגבר נפלא. לא בכדי מאור הפך לגבר שכזה, ומהשנתיים שהכרתי אתכם למדתי להכיר משפחה נפלאה, מלאה בשמחה וטוב ואהבת האדם באשר הוא. אני מצטער בכל ליבי שלא הצלחנו להחזיר לכם את מאור הביתה .
מאור וקארין- איך נפלו גיבורים.
לימוד על שמונה מדרגות / מזל ובצלאל כהן (שכנים)

מאור לימד אותי אבל ממש לימד איך לעלות ולרדת במדרגות.
כל פעם שאני עולה במדרגות ואור כבה ואני בחשיכה, מבזיק לי הלימוד שמאור לימד אותי.
זהו לימוד אמיתי שהיום בר-קיימא ושימושי והכרחי בשבילי מאוד, וזה עובד נפלא!!!!!!
מאור היה בגיל 5-6 זה היה כדרכי נכנסתי לבקר ולדבר קצת ולשאול מה נשמע? שחקתי עם
מאור ואיזה צחוק מתגלגל היה לו שכולנו  התגלגלנו בצחוק.
ופתאום מאור שואל אותי מזל איך את יורדת במדרגות כשהאור כבה?
ניסיתי אבל באמת בצחוק ואמרתי למאור אני לוחצת על הכפתור האדום ויש לי אור.
בהתלהבות המיוחדת והמאופקת משהו שאל אותי שוב, מזל איך את עולה במדרגות בחושך?
יפה! אני חייבת לספר ולאמר לשבחו איך שהוא הסביר לי בשיא הרצינות והבגרות
המיוחדת במינה.
מזל כשיש חושך עולים וסופרים 8 מדרגות ו.......9 לכפתור האדום.

נער דגול בזכות הלימוד שלך אני ממשיכה לספור 8 מדרגות ונחה ואומרת זה הלימוד שלימד
אותי מאור את זה אזכור עד כלות כוחי...

בזכותך נער יקר אני מצליחה לעלות במדרגות  בהצלחה
וזה דבר נפלא
תודה!
18-04-2012

חלפו שנתיים / עמוס אליהו (חבר מהבסיס)
חלפו שנתיים מאז אותה בשורה מרה ולא שוכח,אותה תאונה שקטעה חיים שלמים,שגדעה חיוך מקסים,שניפצה לרסיסים חלומות ואהבות והשאירה עולם קטן של אנשים עם אדם אחד פחות.אדם צנוע וטוב לב.מקווה ששם למעלה טוב לך,ובחיוך שלך מוסיף טוב לעולם הזה כאן למטה.שלום חבר!.
17-01-2012
מאור... / אלעד חבושה (חבר)

אח שלי,


 


30 יום שאני רק חושב עליך, על הנפלאות שלך, על האישיות שלך, עליך.


30 יום שאני רק רוצה לדבר איתך, להגיד לך דברים, לספר לך.


30 יום ורק עכשיו אני אומר לך את כל מה שרציתי.


 


בשבוע שהגעתי לחטיבה אחרי נפילת הפצמ"ר, כשאתה הייתה בנופש, רק שמעתי על החייל "מאור התותח", מאור בעל המוטיבציה הגדולה ללמוד, להבין, להצליח.


מאור שגר בראשון כמוני, מאור שכולם מתלהבים ממנו.


וגם אני רציתי להכיר את אותו מאור, וכשהכרתי גם אני הפכתי לעוד אחד מהמתלהבים שלך.


בחודשים האחרונים תמיד צחקתי עליך שכשהגעתי לחטיבה הייתה קר, ומגעיל ולא התייחסת יפה.


כמה נפגעת כשאמרתי את זה... ובצדק. כי אני ראיתי הרבה חיילים חדשים שהגיעו לפלוגה ונוכחתי לדעת שלאף אחד לא נתת יחס כמו לי, התחברנו כמעט במיידי.


בשבת הראשונה שסגרנו יחד, ובעופרת יצוקה שסגרתי 21 כדי להיות איתך ולעזור לך בכל העבודה.


כמה שאני אוהב אותך אחי וכמה טוב לי להיות איתך בבסיס כל הזמן.


 


עם הזמן שעבר התקרבנו יותר והכרנו טוב יותר, ומחברים של צבא הפכנו לחברים גם מחוץ לצבא,


טלפונים בסופי שבוע ויציאות משותפות, דאגה אמיתי ואכפתיות, רצון להבין אחד את השני ולעזור בכל מצב.


אתה זוכר איך הבנת שאני חולה עוד הרבה לפני שאני הרגשתי ככה? ואיך שהכרחת אותי לבוא איתך למרפאה כדי למדוד חום ודאגת שאני אשמור על עצמי כדי שאבריא.


וככה זה היה תמיד, לילה לפני שטסתי לאיטליה לא הרגשת טוב והתחלת לרעוד למרות החום ששרר בחוץ, ולמרות שלא היה לך חום קניתי לך בקבוק מים כדי שתשתה כדור והשארתי את קופסת הכדורים לידך כדי שאם באמצע הלילה שוב תרגיש רע תוכל לקחת עוד כדור.


או היום שלא הצלחת לקום מהמיטה והרגשת תשישות וחולשה ונשארת בחדר לנוח, כל חצי שעה הגעתי לחדר לבדוק מה איתך, להכין לך עוד תה, להשלים את המשימות שלך כדי שלא יצטברו כשתבריא.


תמיד אתה אומר שאתה יודע שאתה יכול לסמוך עלי כשתרגיש רע או תהיה חולה, ובכל מה שתצטרך.


 


אתה בשבילי עמוד תווך, מישהו שמחזיק אותי כדי שאשאר יציב ולא אפול, מישהו שמשגיח עלי כדי שאעשה את הדברים בצורה הנכונה ובדרך הטובה.


כל כך הרבה דברים שעשית בשבילי אבל אף פעם לא הבנתי אותם, כי לא הייתה מראה אותם או מטיח אותם בפניי. כשאתה עושה משהו למען מישהו אחר אתה עושה את זה כדי לעזור לו, ולא כדי שהוא יידע. וזאת תכונה עליונה שלך, אחת מיני רבות.


 


אנחנו כל כך דומים באופי ובתכונות, שנינו רגישים, נפגעים מהר אבל ממשיכים רגיל, נעלבים אבל לא מראים.


לך יש ציניות רעה לא ברורה, ולי יש ציניות קרה, די גרועה.


היינו צריכים כמה דקות כדי להבין את הכוונה האמיתית שמאחורי הציניות שלנו.


כל כך קשה היה לך, המון עבודה, המון דברים ביחד שהייתה צריך להתמודד איתם ולא רצית לספר, אבל כשהייתה מוכן להוציא הכל הייתה בא אליי והייתה מוציא הכל, את העצבים, התסכולים, הקושי.


כמו ילדים קטנים היינו רבים וצועקים אחד על השני, רק כדי להירגע ולהשתחרר.


אחרי כל ריב כזה היינו באים אחד לשני "מצטער אחי שצעקתי", "כן גם אני הייתי לא בסדר". נותנים חיבוק וממשיכים ממקום טוב יותר.


אני תמיד רואה אותנו כחברים שלא משנה כמה הם רבים, כמה הם מתעצבנים אחד על השני, בסופו של דבר הם נשארים שם אחד למען השני. מהטובה הכי קטנה עד לצרה הכי גדולה.


 


והשבתות שלנו, השבתות שהיינו סוגרים.


מקלחת לפני כניסת שבת, ארוחת שבת בחדר אוכל, סרט בערב, ושינה. רק שינה.


וכשהייתי משתעמם בבוקר הייתי בא, מתיישב על המיטה שלך ומתחיל להציק לך. "מאור... מאור", "מה?" הייתה שואל אותי מתוך שינה. "קום משעמם לי" ותמיד היית קם. ותמיד היינו מוצאים מה לעשות.


את השבת האחרונה שסגרנו יחד אני עוד זוכר כמו משהו שהיה אתמול. ערב חנוכה,


יושבים בחדר רואים סרטים, מדליקים את החנוכייה ולא יוצאים מהחדר עד למוצאי שבת.


לא הייתה לנו סיבה לצאת  מהחדר, את האוכל הכנו בחדר, סרטים ראינו בחדר, אנשים אחרים חוץ משנינו לא היינו צריכים. הכל היה טוב, אחת השבתות הכי טובות שסגרנו. כמה נהניתי.


 


ובאותו שבוע שקארין באה למרכז ויצאנו יחד עם שיר ואופיר.


התוכניות היו קבועות מראש, אבל ברגע האחרון סטינו מהתוכנית ונסענו לשחק סנוקר.


אחרי זה ישבנו בפאב שאתה אוהב ב"אידאה", שתיתי קצת יותר מדי מהבירה ולקחת אותי הצידה ואמרת "חבושה די, אתה לא מתנהג יפה". אמרתי לך שהכל אצלי בסדר ושאם אתה עייף אנחנו יכולים לנסוע הביתה.


את היום הולדת שלך אתה זוכר, איך חגגנו? אחרי שעשית על האש עם המשפחה שלך נסענו לפאב ברמת החייל. היית קצת מבואס באותו יום ויכולתי להבין אותך, ואת המצב אבל לא רציתי שתשקע בזה דווקא היום, יום ההולדת ה-20 שלך. עשור חדש שפתחת.


 


עד כאן מאור אחי, דיברתי איתך בגוף שני בזמן הווה.


אני עוד לא מצליח למצוא את הכוחות ולאגור אותם כדי להצליח להבין ולהאמין לאותו יום שחור, יום ארור שמעתה והילך יגרום לי לדבר עליך ולא איתך.


איך הכל התחיל כל כך טוב, יום יפה, שבוע חדש, עוד שבת בדרך הכל מוכן, הכל ערוך.


רק ביום חמישי בפעם הראשונה הזמנת אותנו לביתך לעשות על האש.


כשהתקשרת אלי והצעת את לי את זה, במקום שנלך לסרט "אווטאר" לא היה לי ספק במה אני בוחר.


נסענו וארגנו את הכל, הכנו את הבשר ואת המנגל לפני שכולם הגיעו.


כמה צחקנו באותו יום, כמה התבדחנו וכמה פחדנו לספר לאופיר שאנחנו עושים על האש בדיוק ביום שהוא נשאר בבסיס.


ביום ראשון בתחנה הכל נראה רגיל, שגרתי. הפגישה בתחנה, הנסיעה באוטובוס.


אם מישהו היה אומר לי באותו רגע שזה הוא הרגע האחרון שלי איתך, הפעם האחרונה שכל רצף הדברים שעשינו היום קורה, לא הייתי חושב שזה נכון.


 


ועדיין, אני לא מאמין שזה נכון. אני מחכה לרגע שכל זה ייגמר, שתחזור, שתצלצל אלי, שנצא לעשות משהו. בתוך תוכי אני מאמין שהרגע הזה קרוב.


אני לא רוצה להיפרד, יש כל כך הרבה דברים שעוד צריך לעשות, תוכניות שלא ביצענו, דברים שלא הספקנו.


אתה חייב לדעת כמה שאני אוהב אותך וכמה שאתה חשוב לי.


תמיד הסתכלתי עליך במבט הערצה, גם אמרתי לך את זה כמה פעמים, שאני מעריץ אותך ואת הדרך שאתה הולך בה, על הערכים שלך, ועל האישיות המדהימה שלך.


כל כך הרבה דברים שלמדתי ממך, שלקחתי ממך ושאפתי אותם לעצמי.


ביום רביעי כשדיברנו במשרד שלך אמרתי שאין לך תחליף, כשאתה עסוק או לא פה, אין לי מישהו אחר שיהיה לי כמוך. אין ולא יהיה.


אני מקווה שאתה יודע את זה מתמיד ושגרמתי לך להבין ולהרגיש כמה אני אוהב אותך אחי.


 


אומרים שאתה מלאך שהגיע לעולם כדי לבצע תיקון.


ואני מכיר אותך ואני יודע שאתה מלאך ואתה מבורך בכל התכונות של אלוהים ובכל הברכות.


אתה מיוחד, ויעיד על כך כל אחד שהכיר אותך.


לא היה לי הרבה מזל עם פרסים בחיים,


אבל הזכייה הכי טובה שלי, היא הזכות להכיר אותך ולהיות חבר שלך.

מצגת לזכרו של מאור / אמא
http://www.youtube.com/watch?v=UaMjt5dtfwo&feature=player_embedded
תחילת שנה. / אימא

 


מאורי שלי,


בתחילה כשקבלתי את ההודעה הנוראה ספרתי שעות  בלעדייך ,ולאחר מכן ימים,


וזה הפחיד איך שהזמן עובר מהר בלעדייך ,עוד שעה ,עוד יום ,ופתאום התחלתי לספור חודשים ,


החודשים עברו ופחד גדול חלחל  בתוכי,שמה אשכח את צחוקך ,את מבטך ,את קולך ,


הזמן אינו מיטיב מאורי ,הזמן במקרים טראגיים מקבל משמעות אחרת ,והנה ספרתי שנה ,שנה תמימה בלעדייך ,והזמן ממשיך לעבור ,החיים פשוט ממשיכים ,שונים, אחרים ,בלעדייך ילד שלי ,ועכשיו עומדת בפתח השנה השנייה ,כן מאורי שלי מתחילה לספור שנים בלעדייך שנה ראשונה ,שנה שנייה ,זה מפחיד ,זה כואב ,זה לא אמיתי .אבל תדע לך מאורי שלי ,שאתה איתי בכל רגע בכל שנייה ,דמותך ,מבטך ,צחוקך,הריח שלך ,אתה ילד שלי ,גם אם אתה לא איתי פיזית ,אתה איתי מסביבי ,ואני מרגישה אותך תמיד ,הרבה פעמים עצובה, וכואבת מאוד את ההחמצה הגדולה שהחמצת ,כואבת שאתה לא איתנו לחוות חוויות חדשות ,ודברים חדשים שאנחנו עוברים כל המשפחה ביחד ,ובלעדייך .אתה האור שמנצנץ לעד .אתה המאור שמאיר את חיי.שמך  עולה על שפתי בכל יום, מאורי ,אני מספרת עלייך ,על הילד שלי ,על הצניעות ,הענווה ,הכבוד לזולת ,ואהבה הגדולה שהשארת בכל מקום .


אוהבת ,כואבת ומתגעגעת מאוד .


ינואר 2012 עוד שנה בלעדייך..........

מאור.... / רז מתן (חבר)
Raz Nathan

היום, בדיוק היום הייתי במילואים, בדיוק במקום בו דיברתי בטלפון באותו יום ראשון 17.01.10 שהודיעו לי על הבשורה המרה. את אותה שיחה לא אשכח שיחה שלכל מילה לא רציתי להאמין. הולך הלוך וחזור הלוך וחזור על אותו קו שאורכו חמישה מטרים ולא מצליח לעכל מה אומרים לי. השיחה נגמרה אך אם תקווה קטנה שאולי זה לא נכון, ואז הטלפון לא מפסיק לצלצל כל פעם מישהו אחר אך נושא השיחה לא משתנה. "איך זה יכול להיות הרי רק ביום שי...שי שיחקנו ביחד כדורגל רק ביום שישי אמרנו אחד לשני שבת שלום" זו לא הייתה פרידה מיוחדת אלא פרידה כזו שידעתי שביום שישי הבא אנחנו שוב ניפגש במגרש, אך זה לא קרה דווקא פרידה כזו פשוטה הייתה הפרידה האחרונה ממך. היום הזה חרוט בזיכרוני כאילו היה אתמול, לא מצליח להאמין איך חלפו להן שנתיים בלעדיך. אתה הלכת...הלכת ולא חזרת אך המון געגועים בליבם של כולם השארת.
17-01-2012
שנתיים בלעדייך אהוב שלי... / אמא
שנתיים בדיוק היום,17-01-2012,שנתיים עברו מהיום הארור ,
שנתיים של כאב וגעגוע,
שנתיים שהלב מתייסר,
שנתיים שהראש מסרב לקבל,
שנתיים ללא מאורי שלי.
להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
  [סה"כ 113 רשומות] לדף הבא 5 4 3 2  1 עמודים 6 מתוך 1 עמוד מספר 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©